<h1>אבודרהם הלכות ברכות</h1>
<h2>דף ד:</h2>
ויש הפרש בין מים ראשונים לאחרונים, כדאיתא בפרק קמא דסוטה אמר רבי חייא בר רב אשי אמר רב, מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה, וסימן וינטלם. שלא יבאו המים מחוץ לפרק ויחזרו ויטמאו הידים. אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה, ואין צריך ליטול ידיו אלא עד פרק האצבעות, שהוא סוף פיסוק האצבעות.
<h2>דף לט.</h2>
ומיד שמברך על נטילת ידים צריך לברך ברכת המוציא. ורבינו יואל כתב שאין לחוש על הפסק בין נטילה להמוציא, שכיון שהשלחן לפניו ודעתו לאכול אינו חשוב היסח הדעת. וההיא דאמרינן בפרק כיצד מברכין (מ"ב ע"א) אמר רב אשי שלשה תכיפות הן, תיכף לסמיכה שחיטה. תיכף לגאולה תפילה. תיכף לנטילת ידים ברכה. מפרש ליה על מים אחרונים, ורצה לומר ברכה ברכת המזון. וכן פירש הרי"ף והרמב"ם ז"ל. ומיהו מן הירושלמי (פרק ח' הלכה ב') משמע דההיא דתיכף לנטילת ידים ברכה דקאי על מים ראשונים, ורצה לומר ברכה ברכת המוציא, דאמרינן התם התוכף ברכה לנטילת ידים אינו ניזוק בכל אותה סעודה. וכן היה נוהג הרא"ש. ואמר סימן לדבר (איכה ג', כ"ח) ישב בדד וידום כי נטל.
<h2>דף מט.</h2>
ונוהגין ברוב המקומות בספרד לשים בראש החתן והכלה בשעת ברכת נשואין שני קרונש עשויות מענפי זית, מחופות בעלה כסף וחוטי משי. והטעם שעושין אותם מענפי זית, שהם מרים, משום אבל, כדי לזכור את ירושלים, שנאמר (שם קל"ז, ה') אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני.
